בוקר אחד מתבשרת עִמָּנוּ בשורה. אבל היום ארוך והמלאכה בו מרובה. היא מנסה להמשיך כרגיל אך משהו כבר נסדק ואל הסדק מחלחלות התלישות והזרות. במהלך יממה הופכת עמנו מחומר קשה ללב פועם. היא משנה צורה פעם אחר פעם בניסיון להתאים לתוך הוואקום של חייה ולבסוף גם מוצאת שייכות. אולי אפילו תיקון.